טאי צ'י – אומנות תנועה סינית עתיקה

ניוזלטר דצמבר 2013

herbs350-175שלום לכולם,

בניוזלטר הנוכחי נדבר על טאי צ'י – אומנות תנועה סינית עתיקה, בעלת השפעה פיזית ונפשית מבורכת. כיום ניתן למצוא חוגי טאי צ'י במקומות רבים בארץ וכמובן שאנו ממליצים בחום לתרגל! כמו כן, נפנק במתכון לביבות (לא מטוגנות!) אפויות בתנור.

חג חנוכה שמח!

דוד פרלה

dudi-sign2

 

 


 

טאי צ׳י – אמנות התנועה הסינית

בערים ובכפרים בסין, ובכל מקום בעולם שנמצאת בו אוכלוסייה סינית גדולה, אפשר לראות בגנים הציבוריים קבוצות מעורבות של גברים ונשים בגילאים שונים (רבים מהם קשישים) המתאמנים בטאי צ'י. זוהי "הצגה" מרתקת ומרגשת למדי של נועות מיוחדות ואיטיות הנעשות באווירה שלווה, ומפגינות משמעת ושליטה מרשימה בגוף. הטאי צ'י הוא מעין מדיטציה בתנועה תוך כדי הפעלת הגוף בצורה משוחררת, המתבצעת בתבנית של משפטי תנועה קבועים (קטה) המתרגלים עקרונות של תנועה ויציבה, קצב ונשימה, מודעות גופנית והתבוננות פנימית.

הטאי צ'י נמנה עם "הצד הרך" של אמוניות הלחימה הסיניות העתיקות, הנקראות בשם כולל: קונג פו, או וו-שו, הכוללות מאות סגנונות של לחימה.  בהכללה אפשר לחלק את כל התורות הללו ל 2 קבוצות: האחת מתבססת על גישה חיצונית קשה, ומאופיינת בתנועות מהירות וחדות המדגישות את הכוח החיצוני של השרירים ומשקל הגוף. השנייה מתבססת על גישה פנימית רכה, ומאופיינת בתנועות רכות ושוטפות המתבססות על כוח פנימי – הצ'י.

רקע היסטורי 

הטאי צ'י היא אחת מאומנויות התנועה העתיקות ביותר בעולם, בת יותר מאלפיים שנה. לא ידוע כיצד החלה, וככל הנראה היא הופיעה ונעלמה פעמים אחדות במהלך ההיסטוריה הסינית. ייתכן שתורה זו הוסבה מקונג פו קשה בידי נזירים דאואיסטים, במאה ה-14, שהתרכזו במנזר שאולין (בהרי סין המרכזית) אשר היה מרכז לימוד לאומנויות הלחימה.  את הקונג פו הקשה למדו הנזירים מתוך רצון להגן על עצמם מפני שודדי דרכים ומתנכלים אחרים. לאחר ששלטו בתורת לחימה זו, שינו את התנועה התוקפנית והחיצונית לתנועה רכה ופנימית, והתאימו אותה לעקרונות הדאואיזם.

עם זאת, העיקרון היסודי של תורות הלחימה למניהן נשמר, והוא התגבר על האויב תוך ניצול כוחו של היריב נגדו. הטאי צ'י צ'ואן נשמר בסוד במשך 300 שנה, ועבר ממורה לתלמיד בחשאיות רבה. במאה ה-17 נחשפה התורה, ונפוצה בכל סין תוך שהיא חוזרת להיות לוחמנית ותוקפנית באופייה. מן המאה ה-19 ואילך התפתח הטאי צ'י לסגנון לחימה בכל תנועות רכות ומתונות, וכיום ידועות בעיקר שלוש אסכולות עיקריות: יאנג, וו, וצ'אן (שמות המשפחה של המסטרים מדורי דורות). בכל הסגנונות שהתפתחו מהטאי צ'י מתקיימים שלושה יסודות: לחימה, רפואה ופילוסופיה.

היסוד הלחימתי

תנוחות הקטה של הטאי צ'י, העמידות והתנועות, נלקחו מטכניקות קונג פו עתיקות, ולכן אין לראות בו רק ריקוד אסתטי ויפה. מטרתו להביא לשחרור מקסימלי של הגוף, תוך ריכוז עצמי בנקודה הנקראת טאן טיין, הנמצאת בבטן התחתונה מעט מתחת לטבור. השאיפה היא שבמשך הזמן המתרגל ידע לשלוט בה אנרגטית, יציבה טובה, שחרור, מהירות, גמישות, כוח ותנועה הרמונית בגוף.

היסוד הרפואי

לטאי צ'י השפעה נפלאה על הגוף, מחזקת ומונעת, מכיוון שהוא מניע ומזרים אנרגיה בכל המרדיאנים בגוף בחיוניות רבה, ומפזר חסימות אנרגטיות או מונע אותן מראש. חסימות אנרגטיות כזכור, הן גורם ומקור למחלות רבות. התרגילים מבוצעים בסדרה של תנועות קבועות, המתחילות ונגמרות בקצב איטי וזורם תוך הקפדה על יציבה נכונה, גוף משוחרר ונשימה טבעית. כל אחת מן התנועות מתייחסת לאחד מחמשת האלמנטים, ולכן יש לתנועות אלה השפעה טובה הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית. התרגול היומיומי בונה את צ'י הגוף, ותורם לחיזוק מערכת החיסון תוך כדי תרגול יציבה נכונה, נשימה טבעית, גמישות וקואורדינציה.

היסוד הפילוסופי

הפילוסופיה העומדת מאחורי הטאי צ'י היא זו של הדאואיזם, על פיו הבריאה היא "רשת ללא טווה", מערכת הפועלת על פי חוקים הטבועים במהותה, אך ללא התייחסות לברואה. כל גוף ותופעה בטבע הם חלק מן המכלול השלם הפועל במחזוריות ובמעגליות. תרגול טאי צ'י אינו כופה בכוח הרגלים זרים לגוף, אלא מאפשר לו ללמוד על עצמו את הנכון לו ביותר, ולמצוא את מקומו הנכון ביחס לסביבה. בכל תנועה משולבים העקרונות הפילוסופיים של היין והיאנג, חמשת האלמנטים, ועקרון המעגליות. הטאי צ'י אם כן אינו רק פעילות גופנית מהנה, אלא פילוסופיה עמוקה ביותר, המאפשרת למתרגל להכיר ולהבין עוד ועוד את סודות הגוף והנפש שלו.

 

מתכון בריא: לביבות ירק

למתכון המלא >>