כשהעור מתקשה לנשום – איך מטפלים באסטמה של העור?

הכותב: דוד פרלה

פורסם במוסף "בריאות" ("ידיעות אחרונות") בתאריך 13.01.2008

מאת: גאיה קורן

 

תינוקות ופעוטות רבים סובלים מאטופיק דרמטיטיס, שידועה גם כאסטמה של העור. זה כואב, זה מגרד ופוגע באיכות החיים. גאיה קורן בדקה אצל מומחה לרפואה סינית ואצל רופא קונבנציונלי איך מטפלים, איך מונעים ומתי, אם בכלל, זה עובר.

רוב האנשים סבורים שאסטמה היא בעיית נשימה. כשנולדים להם ילדים הם מגלים שאסטמה יכולה להיות גם בעיה של העור. ואכן אסטמה של העור היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר בקרב פעוטות עד גיל חמש. "כמעט רבע מהילדים לוקים בה", אומר דוד פרלה, מנהל תחום רפואה סינית במחלקת עור בבית החולים תל השומר. "אצל 50% מהתינוקות שחולים במחלה, היא מופיעה כבר במהלך השנה הראשונה לחיים, ואצל 30% נוספים היא מופיעה בין גיל שנה לחמש. קשה לנבא מראש את התפתחות המחלה, אך עם ההתבגרות חלה בדרך כלל הקלה וההפוגות בין ההתקפים גדלות".

אסטמה של העור או בשמה הרפואי אטופיק דרמטיטיס, היא בעצם אקזמה אלרגית שמתבטאת ביובש קשה בעור, באדמומיות ובגרד חזק. מה לזה ולאסטמה? את השם קיבלה המחלה משום ששיעור גבוה מהילדים שלוקים בה סובלים גם  מאסטמה נשימתית. "בדרך כלל במקרים כאלה רואים את אפקט הנדנדה – כשמצב הנשימה מחריף מצב העור משתפר ולהפך", אומר פרלה.

"זהו תהליך דלקתי שיכול להגיע במקרה של הזנחה עד מצב של זיהומים. הבעיה הכי גדולה היא הגרד, שכן ילדים ותינוקות לא מצליחים להירדם בגללו בלילה והם מגרדים ופוצעים את עצמם. בכלל, מדובר במחלה מאוד לא סימפטית, היא לא מסכנת חיים, אבל היא בהחלט פוגעת באיכותם."

אסטמה של העור – איך מזהים את המחלה?

עד כמה המחלה הזו לא סימפטית למדו הוריו של נועם אמיר מאדנים על בשרם. כשנועם (5) היה בן ארבעה חודשים התגלתה על גופו הקטן פריחה לא נעימה. "לא ידענו מה זה" נזכר אביו יובל. "הלכנו לרופאה, והיא נתנה לנו איזה משחה שלא עזרה ואחר כך הציע לתת לו סטרואידים. אנחנו לא רצינו לתת לתינוק סטרואידים והלכנו להומאופת. הוא אמר לנו שזו תופעה אלרגית לחיסונים שנועם קיבל, ובאמת היינו יומיים אחרי חיסון בטיפת חלב. הטיפול ההומאופתי לא עזר, והמצב מאוד החמיר. מכתמים של יובש עברנו לפצעים מדממים. זו הייתה תקופה נוראית. היינו קושרים לנועם את הידיים עם חיתול כדי שלא יוכל לגרד מתוך שינה".

במסגרת חיפושיו אחרי פיתרון הגיע אביו של נועם לפרלה, והוא איבחן שמדובר באטופיק דרמטיטיס ונתן לו טיפול מתאים. "מרגע שהמחלה זוהתה, עשינו לנועם דיקור ונתנו לו תרופות צמחים, ומצבו השתפר בצורה דרסטית", הוא אומר. "תוך שלושה חודשים העור היה ממש נקי, כמו שעור של תינוק צריך להיראות. בשלב מסוים התגלו גם בעיות של קוצר נשימה, ופרלה אמר לנו שבמצבים קיצוניים כדאי לפנות לרפואה המערבית. ואכן, ברגעי התקפות נשימה נתנו אינלציות של סטרואידים. שיחקנו בין העור לבין הנשימה".

לדברי פרלה, אסטמה של העור קשה לזיהוי ועלולה להיראות בהתחלה כתפרחת רגילה או כתקופה אלרגית. לכן, לפני שמתחילים בטיפול יש לשלול סיבות אחרות להופעת הפריחה, כמו תגובה לחיסון, למזון מסוים, לשינויים במזג האוויר או לבגד מסוים.

"נהוג לעשות בדיקות אלרגיה לחלב ולמזון, אבל הבעיה היא שברוב הפעמים מוצאים רגישות לקרדית הבית ולדשא, ולא באמת יודעים להגיד למה הגוף מתנהג כאילו הוא בהתקף אלרגי", אומר פרלה. "היום אנחנו משייכים את זה לגנטיקה, כחלק מקבוצת מחלות אטופיות של רגישות יתר במערכת החיסון. זה כולל תופעות כמו נזלת אלרגית, או קדחת השחת למשל. מספיק שלמישהו במשפחה יש נזלת אלרגית כדי שיהיה גורם תורשתי שיכול להגיע לעור. זה יכול להיות בכל הגוף, בעיקר בקפלים פנימיים, ולהתפשט על הפנים".

ד"ר דני בן אמיתי, מנהל יחידת עור במרכז שניידר לרפואת ילדים סבור שניתן לזהות אטופיק דרמטיטיס אם יודעים למה לשים לב. "זאת מחלה כרונית שמתחילה בגיל צעיר. זו מחלה מגרדת שמפזרת בתקופת הינקות על הפנים ובקופת הילדות בקפלים ובגומות. רואים את זה בעיקר מאחורי הברך והמרפקים. אם רואים שהמחלה התחילה בפנים, עברה לקפלים, היא מלווה בגרד, ויש במשפחה קטע אטופי כמו אסתמה או נזלת אלרגית – אז כנראה שזו דלקת עור אטופית".

הטיפול באטופיק דרמטיטיס – סטרואידים? לא מומלץ

הטיפול הקונבנציונלי בדלקת עור אטופית נעשה באמצעות תכשירים אנטי דלקתיים שמכילים ברובם סטרואידים. "סטרואידים זה תכשיר שקיים כמעט שישים שנה והוא בעייתי, כי הוא תכשיר מאוד לא ספציפי", אומר ד"ר בן אמתי. "זה אומר שהוא פועל על הרבה אתרים בעור ובכמה מסלולים. זה כמו בפעילות צה"ל, כשיורים פצצה והורגים גם את האנשים שמסביב למבוקש. התרופה לא סובייקטיבית וכשמורחים אותה על העור היא פועלת גם על תאים שיוצרים את החיבור בעור. בשימוש נרחב העור נעשה דק, נוצרת הרחבה של כלי דם ונגרם שיעור יתר באזור המריחה. בנוסף, יש גם חשש מפני ספיגה וכניסה של החומר לדם. זה משמעותי במיוחד באוכלוסייה צעירה, כי לילדים יש שטח גוף גדול יחסית למשקל, ולכן  יש הרבה אזורים שיכולים לספוג את החומר , ורמתו בדם תהיה גבוהה מאוד. זה יכול לגרום לתופעות לוואי סיסטמיות כמו השפעה על בלוטת יותרת המוח. כל התופעות האלה גרמו במשך השנים להתפתחות ה'סטרואידפוביה' – פחד מסטרואידים – כשהרבה פעמים הרופאים בעצמם חוששים משימוש בסטרואידים, ולא תמיד זה מוצדק".

הפחד מסטרואידים מביא חולים רבים לחפש מפלט בחיק הרפואה האלטרנטיבית ובצמחי המרפא, למרות שלא תמיד הם יודעים מה הם מכילים. "ברפואה המערבית נותנים משחות עם לחות נגד היובש, סבונים שמכילים לחות או שמן אמבט", אומר דוד פרלה. "אחר כך עוברים לאנטי היסטמינים ולמשחות קורטיזון. הבעיה עם קורטיזון היא שבהתחלה הוא מדכא את מערכת החיסון, ואחרי שיש הטבה משמעותית מהירה המצב חוזר בצורה חריפה יותר. בעיה שנייה היא שבשימוש ממושך עם קורטיזון העור נעשה דקיק, ובגלל שזו מחלה עם גרד דומיננטי העור נפצע בקלות ולא נרפא מהר. "ברפואה הסינית, לעומת זאת עושים כמה פעולות שיחזירו את האיזון הפנימי לגוף, מתוך מחשבה שהמחלה קשורה למערכת העיכול ולחום פנימי שמייבש את העור. מה עושים? מנקים את הגוף מחום פנימי בעזרת צמחי מרפא, משחות לחות ודיקור בנקודות עם אפקט מקרר. לצמחים יש גם אפקט אנטי-דלקתי שמפחית את הגרד. אגב, ברפואה הסינית פירוש המחלה הוא 'מחלת ארבעת הקפלים', על שם המקום שבו מופיע הגרד.

"בנוסף, אני עושה גם שינוי תזונתי: יש חשיבות גדולה להוריד מאכלים מחממים ושלא יהיו אלרגיות חלב. לפעמים מעבירים את התינוקות לפורמולת סויה אחרות, וכשהם יותר גדולים מבקשים מהם להימנע מג'אנק פוד ומחומרי טעם. זה לא שהמזון גורם למחלה, אבל אם אתה אוכל הרבה שטויות, אתה מחריף אותה. אחרי הכל, מדובר בילדים, והמחלה מפריעה להם מאוד והם מתביישים ללכת לבריכה, ילדים אחרים יצחקו עליהם, והם יעשו הכל כדי להרגיש יותר טוב."

לטענת פרלה, מתחים גורמים להחרפת הפצעים והגרד. "הגרד גורם לסטרס שמייצר עוד חום, וזה מעגל שחשוב לשבור אותו בהרגעה.", הוא מסביר. "מעבר דירה, מעבר בין כיתות, גני ילדים, ויכוח בין חברים- כל אלה מחריפים את התפרצות המחלה. היום נוטים לקשור את הופעת הדלקת למזון תעשייתי, זיהום אוויר, ויש אפילו תאורייה שטוענת שהיגיינת יתר היא הגורם. ילדים בשכבה סוציואקונומית נמוכה פחות חולים באטופיק דרמטיטיס, ולכן חושבים שעודף של הגיינה, מקלחות וסבונים מביא את המערכת החיסונית לחולשה מסוימת. אם זאת, בכ-70% מהמקרים קיים רקע של היסטוריה משפחתית. חשוב לזכור שמחלות תורשתיות לא בהכרח עוברו מאב לבנו, אלא יכולות לדלג על דור אחד ויותר. מחקרים העלו שסיכויי הריפוי של המחלה טובים יותר אצל חולים שאין להם רקע של היסטוריה משפחתית.

אז איך מטפלים באטופיק דרמטיטיס? קודם כל נרגעים

פרלה מציע להפחית את הסיכון לאטופיק דרמטיטיס באמצעות פעולות מנע עוד בהיריון. "חשוב להימנע בזמן ההריון, וגם לאחר מכן בזמן ההנקה, מאוכל מטוגן,שמנוני וחריף,משתיית אלכוהול, ורצוי גם להמעיט בצריכת קפאין",הוא אומר. "כל אלה יוצרים לחות וחום בגוף האם, עוברים לתינוק והופכים לחלק ממצבו הגופני הבסיסי עם הלידה. מתח ומצבים רגשיים קשים וממושכים בזמן ההריון גורמים גם הם לחסימות אנרגטיות ולהיווצרות חום בגוף,וגם זה מועבר לעובר. לכן קיימת חשיבות רבה לפעילות מרגיעה, כמו התעמלות, יוגה, טאי צ'י, הליכה בטבע וכדומה לחלק משגרת היום בזמן ההריון."

ובחזרה לנועם הקטן. מחלתו כבר חלפה, אבל הוא ממשיך לסבול מרגישות בעונות המעבר. בתקופות כאלה הוא מקבל חיזוק עם אבקה של צמחי מרפא, וכשהוא משתעל בקוצר נשימה הוא מקבל טיפות הומאופתיות. "נשארנו עם רפואה מונעת" אומר האב יובל. "ההתחלה הייתה מאוד טראומטית, אבל עכשיו זה מאחורינו ויש שיפור עצום. יש גורמים אלרגניים שמחריפים את המצב, בעיקר בעונות המעבר כשיש יותר אלרגנים באוויר. אמרו לי שילדים כאלה רגישים לחום שגורם ליובש חזק בעור והם צריכים להיות בחדרים ממוזגים וללבוש בגדים קלים. אני לא מומחה ברפואה סינית, אבל אני מאמין במה שעוזר. זו לא חוויה שהייתי רוצה לחזור עליה".