לחות וליחה ברפואה הסינית

לחות וליחה הינם גורמי מחלה נפוצים לא רק ברפואה הסינית אלא גם בספריו של הרמב"ם הם מוזכרים באריכות.

הלחות מוגדרת על פי צורתה והיא יכולה להיות דלילה ונקייה, או צמיגה ו"מלוכלכת". במצבה הצמיג והמעובה היא נקראת ליחה. הלחות והליחה נגמרות בעקבות הצטברות נוזלים בגוף, דבר המעיד על תפקוד לקוי ולא מאוזן של הריאות, הטחול והכליות, ועל הפרעות במערכת חילוף החומרים בגוף.

מחלות רבות מתוארות כמחלות ליחה ולחות, בהתאם למקומן בגוף: הצטברות ליחה בריאות יכולה לגרום לשיעול עם ליחה. ליחה המצטברת באזור הלב יכולה לגרום לדפיקות לב חזקות ומואצות, ועד לחוסר הכרה ולמצבים מנטאליים קשים. לחות במרידיאנים גורמת לחסימות בזרימת האנרגיה ועקב כך לכאבים ולפגיעה בעצמות, בגידים וברקמות הפנימיות. לחות המצטברת באזור הראש יכולה להיות סיבה לכאבי ראש, לטשטוש ולסחרחורות. לחות המצטברת מתחת לעור גורמת לבצקות, לכאבים ולתחושת כבדות בגוף. לחות המצטברת באזור החזה גורמת ללחץ בחזה ובאזור הבין צלעי. לחות במערכת העיכול גורמת לבחילות והקאות, לבעיות עיכול שונות, ואף להשמנה.

אם כן, הלחות היא גורם שאינו נראה לעין אך הוא שכיח במקרים רבים. את הסימנים הבולטים המעידים על הצטברות לחות, כמו לחץ, כבדות גופנית ונפשית ובעיות עיכול, אפשר לאשש בבדיקת מצב הלשון וטיב הדופק. הטיפול בתופעות לחות נעשה בצמחי מרפא מנקזי לחות, או בצמחים מחזקים למערכת העיכול, לריאות, או לכל איבר אחר שנפגע מעודף לחות. כמו כן מטפלים במצבים אלה בדיקור בנקודות העוזרות להוציא לחות מן הגוף. טיפולים תזונתיים למצבי לחות גם הן יעילים מאד, אם כי השפעתם איטית יותר מזו של צמחי מרפא ודיקור. הקפדה על תזונה נכונה, והימנעות ממאכלים ומצירופי מזון הגורמים ללחות, הן למעשה טיפול מונע למחלות ליחה ולחות. בסין ממעיטים מאד באכילת חלב ומוצריו, ובשעת מחלה מוציאים אותו לגמרי מהתפריט. החלב נחשב למזון יוצר לחות ועדיף להחליף אותו בספקי חלבון אחרים, כמו מוצרי סויה שונים. השפעות הלחות על העור מתבטאת בבעיות אחרות, כמו פסוריאזיס, אקזמה, אקנה, סבוריאה ופריחות אחרות- כל אלה מטופלות בהצלחה רבה ברפואה סינית.

לפי הרפואה הסינית המסורתית, בעיות עור הן החצנה של חוסר איזון פנימי ולא תופעה העומדת בפני עצמה. החזרת האיזון הפנימי לקדמותו, והשמירה עליו, מבטיחות ברוב המקרים, החלמה מלאה לטווח הארוך.

מידה מסוימת של לחות חשובה לתקינות הרקמות הריריות ולתאי הציפוי של העור, העיניים, העצמות, דרכי השתן, העיכול ועוד. על פי הרפואה הסינית, הטחול אוהב יובש וכאשר מצטברת בו לחות היא גורמת להחלשתו ופוגעת בתפקודו.

לחות עלולה להיווצר בשל אקלים לח, מגורים בחדר לח, לבישת בגדים לחים או עקב חולשת טחול.

לחות כמחולל מחלה עשויה לגרום לתחושת כבדות בראש, במפרקים ובכל איבר שבו היא מצטברת. בנוסף, עלולה הלחות לגרום לבצקות, להפרשות וגינאליות, קשיים בהשתנה, שלשולים, פטריות ופצעים לחים.

לחות עלולה להיהפך לליחה ולהצטבר בקיבה, לגרום לטעם דביק ומתקתק בריאות ובמרידיאנים, לגושים ולגידול במקומות שונים בגוף, להצטבר בראש ולגרום לסחרחורת. ליחה בפתחי הלב תגרום לאפזיה (קושי בדיבור) ולבלבול נפשי עד מצב קיצוני של מאניה דפרסיה. במצבי ליחה ולחות יהיה חיפוי הלשון עבה ודביק והדופק מתגלגל.

מחלות מערבות מצבי ליחה ולחות הם סרטן, טרשת נפוצה, אפילפסיה, איידס, תסמונת העייפות הכרונית, קנדידה, מחלות מפרקים, סיסטיק פיברוזיס, שומנים בדם, דלקות שונות ועוד.

גורמים תזונתיים שנעדיף להימנע מהם:

• מזון מקרר, נא ומתוק מידי.
• ביצים, גבינות, בשר, אגוזים, זרעים (במיוחד בוטנים), ומזון שמן ומטוגן.
• מזון מעובד, מזוקק, ומזון שטופל בכימיקלים.
• ארוחה כבדה עם סוגי מזון רבים מידי.
• ארוחות לילה.

טיפול תזונתי:

מכיוון שלטעם המר יש יכולת לייבש ולנקז לחות הוא יהיה הטעם הדומיננטי בטיפול במצבי ליחה ולחות.

"כשהטחול סובל מלחות על האדם לאכול מיד אוכל מר, שהוא בעל סגולות ניקוז" (Nei Jing).

מזונות מייבשי לחות:

שיפון, אמרנט, אזוקי, סלרי, חסה, בצל ירוק, אלפלפה, לפת, קולורבי, פלפל לבן, גריסי פנינה.