טיפול בצמחי מרפא סיניים – רפואת הצמחים

הכותב: דוד פרלה

בית מרקחת סיני לתרופות מסורתיות הוא חגיגה לעין התייר המערבי הסקרן. מי שאינו רגיל בתרופות הללו אינו מבין בדיוק מה רואות עיניו שם: שורשים ופרחים מיובשים, זרעים, גרגרים, שבבי קליפות, פירות ים מצומקים, קרני צבאים, לטאות מיובשות ומגוהצות, צבים, ערמות של פנינים וקונכיות שלמות או גרוסות, וכיוצא באלה חומרי רפואה מוזרים. חומרי הרפואה הנדירים והיקרים יותר שמורים מאחורי גבו של הרוקח, בתוך שידות עץ כבדות מחולקות למגרות קטנות, ובתוך צנצנות חתומות בארונות זכוכית גבוהים.

כל אלה אולי מעניקים נופך מסתורי ומיסטי לרפואת הצמחים הסינית, אך למעשה זוהי שיטת טיפול מדויקת ובהירה ביותר, המתבססת על הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הרפואה הסינית, על סגולות המרפא של הצמח הבודד ושל הנוסחה המורכבת, ויותר מכול – על היסטוריה ארוכה מאד של ניסיון קליני מקיף ומתועד היטב בספרות מקצועית עשירה.

תורת צמחי המרפא מכירה ביותר מ-5,000 חומרי רפואה שונים, ובהם מינרלים, איברים מן החי, צדפות, ועוד. אולם, לצורך שימוש קליני, משתמשים בכ-200 חומרים שיעילותם הוכחה לאורך זמן ומעל לכל ספק.

צמחי המרפא בסין

סין משתרעת על כרבע מיבשת אסיה. גבולותיה המזרחיים והדרומיים נחסמים בים, ובדרום מערבה, במערבה ובצפונה סוגרים עליה מדבריות והרים גבוהים. מישורים פוריים, נהרות, רמות ורכסי הרים, ערבות ויערות, מחלקים את פנים הארץ לאזורי אקלים שונים וקיצוניים, ובהם גדלה צמחייה טבעית מגוונת להפליא. שם האזור שבו גדלים צמחי המרפא נזכר לעיתים בפתיח של שמם. לדוגמא הצמח "צ'ואן ביי מו" הוא צמח שגדל במחוז "סצ'ואן".  מחירם של צמחי המפרא תלוי באיכותם, ולעיתים במאמץ הנדרש לאיסופם. המחיר יכול לנוע מדולר בודד לצמח מסוים ועד אלפי דולרים לאותו צמח, אם הוא מזן הסוג המשובח.

את הצמחים קוטפים בעונות שנה שונות, בהתאם לתכלית ולמצב האידיאלי שלהם: שורשים וחלקי צמח חבויים באדמה קוטפים לפני שהצמח מגיע לשיא צמיחתו. עלים וענפים קוטפים בקיץ ובסתיו. פרחים קוטפים במצבם הסגור ולפני שייפתחו. פירות וזרעים מלקטים בזמן הבשלתם. קליפות – באביב ובקיץ.

מיון וסיווג – סגולות המרפא של הצמחים מוגדרות בעזרת המאפיינים העיקריים: טעמים, טמפרטורה, ותום ההשפעה על המרידיאנים בגוף. התאמת המאפיינים של צמחי המרפא לתופעות המאופיינות של המחלה ולנתוניו האישיים של המטופל, היא העיקרון המנחה את רפואת הצמחים. במחלות חיצוניות, כמו התקררות בעלת אופי חם (רוח חום), לדוגמא, מטפלים בצמחים חריפים בעלי טמפרטורה קרה: הטעם החריף קשור לריאות והוא "נע" כלפי חוץ. על כל צמח יש מידע מפורט על המאפיינים שלו, על תרומתו לנוסחאות צמחים משולבות, על התחום הטיפולי שלו (גוף ונפש), על המינון האידיאלי ועל מצבים בהם אסור להשתמש בו. צמחי המרפא מתחלקים לקבוצות מיון שונות בהתאם למאפיינים ולסגולות הריפוי שלהם.

טעמים – אחת התכונות הבולטות של צמחי מרפא סיניים היא הטעם שלהם. לטעם, על פי הרפואה המסורתית, יש השפעה תרפויטית מוגדרת מאד, ולכן מאפיין זה הוא כל כך משמעותי למיון הצמחים.

  • הטעם החריף: מפזר ומניע את האנרגיה בגוף, ומשום כך הוא טוב לטיפול בהתקררויות שבהן יש צורך לפזר אנרגיה שנתקעה ברובד החיצוני של הגוף – העור והשרירים. המנתה הסינית, למשל, נחשבת כצמח חריף ומקרר ומשתמשים בה להתקררויות בעלות אופי חם, כמו כאבי גרון, חום ועוד.
  • הטעם המתוק: מחזק, מלחלח ומזרים אנרגיה. צמחים מחזקים רבים, כמו שוש קרח (ליקוריס), הם בעלי טעם מתוק ופועלים בהרמוניה טובה עם צמחי מרפא אחרים. עודף בצריכת הטעם המתוק עלול לפגוע בטחול.
  • הטעם המר: מייבש וטוב לטיפול בהצטברויות נוזלים בגוף, כמו בצקות.
  • הטעם החמוץ: מכוון ומונע בריחת נוזלים מהגוף, ואכן במצבים מתמשכים, כמו השתנה מרובה, או שפיכה מוקדמת, מטפלים בצמחים בעלי טעם חמוץ.
  • הטעם המלוח: מרכך ומשלשל ולפיכך מתאים לטיפול בעצירויות ובגידולים שונים.
  • הטעם הניטראלי: משתן ומסלק לחות, וטוב לטיפול במצבים של עודף לחות בגוף וקשיים בהשתנה.

לכל טעם יש קשר והשפעה מאזנת על אחד האיברים. בספר "השאלות הפשוטות" של הקיסר הצהוב נאמר: "הטעם החמוץ נכנס אל הכבד, הטעם החריף נכנס אל הריאות, הטעם המר נכנס אל הלב, הטעם המלוח נכנס אל הכליות, והטעם המתוק נכנס אל הטחול". בספר הרפואה "קלאסיקות פנימיות" מודגש האיסור על צריכת טעמים מסוימים במצבי מחלה: "הטעם החריף נע ברובד האנרגטי, ובמצבי מחלה ברובד זה הוא אסור בשימוש. הטעם המלוח נע בדם ולכן יש להימנע ממנו במקרים של מחלות דם. הטעם המר נע בדם ולכן יש להימנע ממנו במקרים של מחלות דם. הטעם המר נע בעצמות ואין לצרוך אותו במצבים של מחלות בעצמות. הטעם המתוק נע בשרירים ואין לאכול אותו במצבים של מחלות שרירים. הטעם החמוץ נע בגידים וברקמות החיבור, ומי שסובל ממחלות במערכות אלה, צריך להימנע ממנו".

הטמפרטורות – צמחי המרפא יוצרים בתוך הגוף תחושות של חום וקור בדרגות שונות – חם, קר, חמים, קריר, ניטראלי. בהכללה ועל פי עקרון האיזון המנחה, במחלות אופי קר מטפלים בצמחים מחממים, ובמחלות בעלות אופי חם מטפלים בצמחים מקררים. הג'ינג'ר, למשל, כצמח מחמם, טוב לטיפול במחלות בעלות אופי קר, כמו שלשולים שמופיעים על רקע קור שפגע במערכת העיכול.